|
Легко ли быть королем?
האם קל ליהות מלך?
(מהספר אני מלך ואתם מלך)
-נמאס לי! – צעק המלך באחד הבקרים – בעיות, שאלות. ואני תפתור אותם, תפתור. ויחד עם זאת תחשוב, איזה סימן אתה משאיר בהיסטוריה. שימלוך מי שרוצה!
תור של המעוניינים מיד הסתדר מאולם המלכות ועד שערי העיר.
שר, שלא הספיק להתייצב בתור, כעת מבולבל מסתכל על המלך.
-לפזר?
-עזוב! תביא למלוך לכולם!
-כל אחד שתי דקות! – הכריז השר.
מהומה היתה בתור.
-הראשון צא!
ברגע שהראשון ישב על כיסא המלכות, היה מותקף בשאלות: גבולות, שכנים, שליחים.
-מה נעשה?
-מה? היכן?
-תחליטו מהר.
-אאא.....
- הזמן שלך תם. הבא!
- עוד לא השארתי סימן בהיסטוריה.
-אתם אשמים! צריך ליהות במדים!
המלכים החליפו אחד את השני במשמעת.
-לתור, לתור!
היו חלק שהספיקו רק לשבת על הכיסא.
היו חלק שהספיקו - לחתום.
והיו חלק שהספיקו - לקבל שליחים.
-תקבלו שליחים. עם מתנות.
אני רוצה עם מתנות! אני! –צעקו מהתור.
השליחים דברו הרבה זמן, ובזמן הזה על הכיסא כבר התחלפו חמישה אנשים.
ולבסוף, השליח החשוב ביותר אמר:
-התרשו לי להביא לכם את המתנה הצנועה הזאת.
ובזמן כשהוציאו את המתנה...
-הזמן שלך נגמר! - צעק השר. - המתנה כבר לא בשבילכם. תלכו, ואל תעקבו!
לא הוגן! אני החזקתי מעמד והקשבתי לנאום הארוך הזה!
חוקים זה חוקים!
הבא, זה שהרוויח את הפרס, שמח מאוד. אבל לאחר מכן פתח את הקופסא, ומשם קפצה פומה.
-חיה נדירה, בין היתר.
-בשביל מה אני צריך פומה!?
-אתם חושבים, קל למלוך?
תקחו את הפומה ועופו מפה!
את הפומה הוא לקח.
אבל השליחים עדיין זעמו, שמלפני עיניהם הכל מטושטש, הפגינו את התנגדותם ועזבו.
המלך הגיעה רק למחרת בערב.
אפילו ליום אחד אי אפשר לעזוב את הממלכה!
-עניין זה בעייתי ולא מוערך, דיברו בתוך הקהל. ואיך המלך שלנו מצליח?!
ולבסוף רק אחד נשאר מרוצה. בזמן שהוא מלך הגישו ארוחת ביינים. הוא אף פעם לא טעם פחזניה כזאת טעימה.
(מהספר אני מלך ואתם מלך)
-נמאס לי! – צעק המלך באחד הבקרים – בעיות, שאלות. ואני תפתור אותם, תפתור. ויחד עם זאת תחשוב, איזה סימן אתה משאיר בהיסטוריה. שימלוך מי שרוצה!
תור של המעוניינים מיד הסתדר מאולם המלכות ועד שערי העיר.
שר, שלא הספיק להתייצב בתור, כעת מבולבל מסתכל על המלך.
-לפזר?
-עזוב! תביא למלוך לכולם!
-כל אחד שתי דקות! – הכריז השר.
מהומה היתה בתור.
-הראשון צא!
ברגע שהראשון ישב על כיסא המלכות, היה מותקף בשאלות: גבולות, שכנים, שליחים.
-מה נעשה?
-מה? היכן?
-תחליטו מהר.
-אאא.....
- הזמן שלך תם. הבא!
- עוד לא השארתי סימן בהיסטוריה.
-אתם אשמים! צריך ליהות במדים!
המלכים החליפו אחד את השני במשמעת.
-לתור, לתור!
היו חלק שהספיקו רק לשבת על הכיסא.
היו חלק שהספיקו - לחתום.
והיו חלק שהספיקו - לקבל שליחים.
-תקבלו שליחים. עם מתנות.
אני רוצה עם מתנות! אני! –צעקו מהתור.
השליחים דברו הרבה זמן, ובזמן הזה על הכיסא כבר התחלפו חמישה אנשים.
ולבסוף, השליח החשוב ביותר אמר:
-התרשו לי להביא לכם את המתנה הצנועה הזאת.
ובזמן כשהוציאו את המתנה...
-הזמן שלך נגמר! - צעק השר. - המתנה כבר לא בשבילכם. תלכו, ואל תעקבו!
לא הוגן! אני החזקתי מעמד והקשבתי לנאום הארוך הזה!
חוקים זה חוקים!
הבא, זה שהרוויח את הפרס, שמח מאוד. אבל לאחר מכן פתח את הקופסא, ומשם קפצה פומה.
-חיה נדירה, בין היתר.
-בשביל מה אני צריך פומה!?
-אתם חושבים, קל למלוך?
תקחו את הפומה ועופו מפה!
את הפומה הוא לקח.
אבל השליחים עדיין זעמו, שמלפני עיניהם הכל מטושטש, הפגינו את התנגדותם ועזבו.
המלך הגיעה רק למחרת בערב.
אפילו ליום אחד אי אפשר לעזוב את הממלכה!
-עניין זה בעייתי ולא מוערך, דיברו בתוך הקהל. ואיך המלך שלנו מצליח?!
ולבסוף רק אחד נשאר מרוצה. בזמן שהוא מלך הגישו ארוחת ביינים. הוא אף פעם לא טעם פחזניה כזאת טעימה.
