|
העכברה גליקריה וחלומות טובים
העכברה גליקריה וחלומות טובים
העכברה גליקריה החליטה לרכוש לעצמה שעון.
דבר חסר תועלת אך יפה.
וגליקריה אינה אדישה ליופי.
בשידה העליונה של שידת המגירות שלה יש לגליקריה המון דברים יפים ולא שימושיים. ולכל חפץ שקית משלו, קופסא או תיבה.
כל החברים והמכרים יודעים: במקום לזרוק דבר לא שימושי, עדיף לתת אותו לגליקריה. גליקריה תשמח ותשים אותו בשידה העליונה של שידת המגירות. שם יש לה סדר מופתי. רסיסים מכדורי עץ חג מולד בצבע כחול – בקופסא לבנה, עליה מודבקים עטיפות כחולות. רסיסים בצבע אדום – כמובן בשקית צ׳פס כסופה. חרצני אפרסקים בקופסא של עוגיות. כפתורים מושחלים על חוט סיליקון.
וכך הלאה.
בכל יום רביעי פותחת גליקריה את שידת המגירות שלה ומתפעלת ממנה. ולפעמים גם בימי שלישי.
בשידה יש הכל מהכל : פיסות בד קטיפה, שרוכי משי, חרוזים רגילים וחרוזי פנינים, מספריים קטנים לציפורניים שבורים, שברים של כוס חרסינה עם פרחים, רסיסי מראה, עטיפות של שוקולד מריר, צדפות מנהר, מטבעות מחו״ל, מסוקים מעלי מייפל, שלושה פקקי בדולח אמיתיים מבשמים, אבזם מתיק זמש, קפיץ נחושת, כפית למרמלדה, חמישה נעצים עם ראש של כוכב, תאנה מיובשת, חתיכות נציצים, גרעיני אבטיח עם ציורי נמר, רסיסים מכדורי עץ חג המולד, חרציני אפרסקים וכפתורים אתם כבר ראיתם...
רק שעון אין.
- אני צריכה שעון, - אמרה גליקריה למוכר בחנות.
- דבר שימושי ביותר! – התפעל המוכר. – הנה לך השעון הכי טוב.
גליקריה הרהרה. אם השעון שימושי – צריכים להשתמש בו.
אבל גליקריה לא יודעת להשתמש בשעון.
- זה ממש פשוט , - אמר המוכר. – תתלי את השעון על קיר, על מסמר חזק במיוחד ואז תסתכלי עליו. לפעמים.
מוכר מוזר, חשבה גליקריה.
- הנה, נגיד עטיפות של שוקולד. אני מוציאה אותן מהתיקייה ומסתכלת עליהן. יותר מזה הן לא שימושיות לכלום. הן מאוד נוצצות ולא שימושיות בעליל.
אם על השעון אפשר רק להסתכל, אז גם ממנו אין הרבה תועלת.
אקח אותו, החליטה גליקריה.
רק ביררה על איזה מסמר צריך לתלות את השעון, על מסמר פשוט או מיוחד, ורצה עם השעון הביתה.
השעון תלוי על הקיר. גליקריה מתפעלת ממנו. מאוד יפה הוא דופק עם זנבו הארוך. והמחוגים נוצצים.
יום אחד התקשר מכר ואמר:
- שמעתי שרכשת שעון?
- כן, שעון הכי טוב – אמרה גליקריה בצניעות.
- זה אומר, שלפחות היום תבואי להתארח אצלינו בזמן?
- אבוא, - הנהנה גליקריה בהסכמה. – אני כבר מתארגנת.
- בעוד חצי שעה? – שאל המכר בספק.
- בעוד חצי שעה, - הסכימה גליקריה בהחלטתיות.
- ואולי בעוד 15 דקות?
- בעוד חמש עשרה דקות, - החליטה לא להתווכח גליקריה. והתיישבה להתפעל מהשעון.
״נשמע יפה ״חמשעשרהדקות״ – חשבה גליקריה. – צריך לא לשכוח לשאול את המכר מה זה אומר.
פתאום משהו גיחך! ואז נשמע בום! ועוד פעם! ועוד כמה פעמים!
- אוץ׳, תשתוק מיד, אני מפחדת! – צעקה גליקריה.
אבל השעון לא הקשיב לה. והשתתק רק כשרצה זאת בעצמו.
״עוד מעט לילה, - חשבה גליקריה בעודה יוצאת ממתחת לשולחן. – כנראה, לא כדאי להשאיר את השעון בתוך הבית.״
והוציאה את השעון החוצה.
כל הלילה השעון חרק והרעיש. וכל הלילה גליקריה הציצה עליו כשהיא מתחבאת מאחורי וילון.
בבוקר היא החזירה את השעון בחזרה.
- השעון הזה פראי, לא ממושמע. אין לכם שעון קטן ולא מסוכן?
- הנה לך השעון הכי קטן. אבל הוא שבור – כל הזמן הוא מאחר, - אמר המוכר ונתן לגליקריה קופסת עץ מלכה. בתוך הקופסא משהו תקתק בשקט.
- רכשתי לעצמי שעון. קטן וידני לחלוטין, - השוויצה גליקריה בפני חברים ומכרים.
השעון ידני בהחלט. בלילה לא מרעיש ולא נוחר, את גליקריה לא מעיר.
בלילה משכיבה גליקריה את השעון לישון במגירה העליונה של שידת המגירות שלה. בדיוק בין הכפית של המרמלדה לבין הצדפות מהנהר. וכולן חולמים חלומות טובים.
וזה שהשעון מאחר – זה פשוט כי דווקא היום הוא לא ממהר לשום מקום.
כמו גליקריה.
העכברה גליקריה החליטה לרכוש לעצמה שעון.
דבר חסר תועלת אך יפה.
וגליקריה אינה אדישה ליופי.
בשידה העליונה של שידת המגירות שלה יש לגליקריה המון דברים יפים ולא שימושיים. ולכל חפץ שקית משלו, קופסא או תיבה.
כל החברים והמכרים יודעים: במקום לזרוק דבר לא שימושי, עדיף לתת אותו לגליקריה. גליקריה תשמח ותשים אותו בשידה העליונה של שידת המגירות. שם יש לה סדר מופתי. רסיסים מכדורי עץ חג מולד בצבע כחול – בקופסא לבנה, עליה מודבקים עטיפות כחולות. רסיסים בצבע אדום – כמובן בשקית צ׳פס כסופה. חרצני אפרסקים בקופסא של עוגיות. כפתורים מושחלים על חוט סיליקון.
וכך הלאה.
בכל יום רביעי פותחת גליקריה את שידת המגירות שלה ומתפעלת ממנה. ולפעמים גם בימי שלישי.
בשידה יש הכל מהכל : פיסות בד קטיפה, שרוכי משי, חרוזים רגילים וחרוזי פנינים, מספריים קטנים לציפורניים שבורים, שברים של כוס חרסינה עם פרחים, רסיסי מראה, עטיפות של שוקולד מריר, צדפות מנהר, מטבעות מחו״ל, מסוקים מעלי מייפל, שלושה פקקי בדולח אמיתיים מבשמים, אבזם מתיק זמש, קפיץ נחושת, כפית למרמלדה, חמישה נעצים עם ראש של כוכב, תאנה מיובשת, חתיכות נציצים, גרעיני אבטיח עם ציורי נמר, רסיסים מכדורי עץ חג המולד, חרציני אפרסקים וכפתורים אתם כבר ראיתם...
רק שעון אין.
- אני צריכה שעון, - אמרה גליקריה למוכר בחנות.
- דבר שימושי ביותר! – התפעל המוכר. – הנה לך השעון הכי טוב.
גליקריה הרהרה. אם השעון שימושי – צריכים להשתמש בו.
אבל גליקריה לא יודעת להשתמש בשעון.
- זה ממש פשוט , - אמר המוכר. – תתלי את השעון על קיר, על מסמר חזק במיוחד ואז תסתכלי עליו. לפעמים.
מוכר מוזר, חשבה גליקריה.
- הנה, נגיד עטיפות של שוקולד. אני מוציאה אותן מהתיקייה ומסתכלת עליהן. יותר מזה הן לא שימושיות לכלום. הן מאוד נוצצות ולא שימושיות בעליל.
אם על השעון אפשר רק להסתכל, אז גם ממנו אין הרבה תועלת.
אקח אותו, החליטה גליקריה.
רק ביררה על איזה מסמר צריך לתלות את השעון, על מסמר פשוט או מיוחד, ורצה עם השעון הביתה.
השעון תלוי על הקיר. גליקריה מתפעלת ממנו. מאוד יפה הוא דופק עם זנבו הארוך. והמחוגים נוצצים.
יום אחד התקשר מכר ואמר:
- שמעתי שרכשת שעון?
- כן, שעון הכי טוב – אמרה גליקריה בצניעות.
- זה אומר, שלפחות היום תבואי להתארח אצלינו בזמן?
- אבוא, - הנהנה גליקריה בהסכמה. – אני כבר מתארגנת.
- בעוד חצי שעה? – שאל המכר בספק.
- בעוד חצי שעה, - הסכימה גליקריה בהחלטתיות.
- ואולי בעוד 15 דקות?
- בעוד חמש עשרה דקות, - החליטה לא להתווכח גליקריה. והתיישבה להתפעל מהשעון.
״נשמע יפה ״חמשעשרהדקות״ – חשבה גליקריה. – צריך לא לשכוח לשאול את המכר מה זה אומר.
פתאום משהו גיחך! ואז נשמע בום! ועוד פעם! ועוד כמה פעמים!
- אוץ׳, תשתוק מיד, אני מפחדת! – צעקה גליקריה.
אבל השעון לא הקשיב לה. והשתתק רק כשרצה זאת בעצמו.
״עוד מעט לילה, - חשבה גליקריה בעודה יוצאת ממתחת לשולחן. – כנראה, לא כדאי להשאיר את השעון בתוך הבית.״
והוציאה את השעון החוצה.
כל הלילה השעון חרק והרעיש. וכל הלילה גליקריה הציצה עליו כשהיא מתחבאת מאחורי וילון.
בבוקר היא החזירה את השעון בחזרה.
- השעון הזה פראי, לא ממושמע. אין לכם שעון קטן ולא מסוכן?
- הנה לך השעון הכי קטן. אבל הוא שבור – כל הזמן הוא מאחר, - אמר המוכר ונתן לגליקריה קופסת עץ מלכה. בתוך הקופסא משהו תקתק בשקט.
- רכשתי לעצמי שעון. קטן וידני לחלוטין, - השוויצה גליקריה בפני חברים ומכרים.
השעון ידני בהחלט. בלילה לא מרעיש ולא נוחר, את גליקריה לא מעיר.
בלילה משכיבה גליקריה את השעון לישון במגירה העליונה של שידת המגירות שלה. בדיוק בין הכפית של המרמלדה לבין הצדפות מהנהר. וכולן חולמים חלומות טובים.
וזה שהשעון מאחר – זה פשוט כי דווקא היום הוא לא ממהר לשום מקום.
כמו גליקריה.
