Младший брат

במשפחה אחד היו שני אחים מבוגרים ואחד צעיר. האחים המבוגרים תמיד עזרו להוריהם,קלפו תפוחי אדמה, גהצו בגדים, הזיזו את הרהיטים... ואם רק נסו לבקש מהצעיר:
-תזיז את הכורסא הזאת,בבקשה!
או:
-תקלף תפוחי אדמה!
הוא מיד הימהם ו ומר;
-מה פתאום! יש לי שני אחים מבוגרים בשביל זה.
אם הזמינו אותו לאכול,הוא קודם הסתכל על האחים,ואחר כך אמר:
-אולי אני יעזור...
וכשקרה, שמישהו מהילדים התעלל באח הצעיר,הוא בחיים לו החזיר.
-,מה פתאום! יש לי שני אחים מבוגרים בשביל זה.
אולי לכן כמעט אף פעם לו רבו איתו.
עבר זמן, אחים מבוגרים הפחו להיות עוד יותר מבוגרים,הם גדלו, למדו, הביאו ילדים, התחילו לעבוד....
ואח הצעיר נשאר קטן. הוא,כמו פעם, רכב באופניים,שיחק כדורגל עם חברים...
וכשעצרו אותו ושאלו: כמה אפשר? אתה הולך להתבגר בכלל?
הוא לא ענה באותו רגע. קודם הוא עקב במבטו לאן עפה הפרפר,אחר כך גרד את אפו המנומש, כמה פעמים דפק בכדור, ורק אחרי זה חייך, ואמר:
-מה פתאום! יש לי שני אחים מבוגרים בשביל זה.