вор

הגנב
אני נהיתי מצונן.
אמא לקחה יום חופשה.
אבא איבד את הדוח השנתי,ולכן פיטרו אותו מהעבודה.
ביגלל זה אף אחד לא מיהר לשום מקום.
אפילו סבתא.
אנחנו אכלנו את ארוחת הבוקר שלנו לעט וביציבות.
בכל מקרה הגנב היה בר מזל,כי הוא בחר את דירתינו.
בשקט נלחץ המנעול.
"מסודר מאוד! החמיא אבא."
רואים שהבן אדם עם הרבה ניסיון.
אמא אמרה:"הלוואי והוא עלה על עליית הגג,יש לנו כמויות של זבל שם!"
"וזרק את הזבל",הוסיפה סבתא עם השקפה עלי.
לאחר זמן קצר הגנב הציצ על המטבח.
הוא נהיה עצוב.
הוא הנפש קשות והניף ידיים,כנריאה הוא לא חיכה לראות שם כלכך הרבה אנשים.
"אז למה לא לקחתה שום דבר?",אמי הנידה את ראשה.
"לא מצאתי שום דבר שיהיה מוצא חן בעיניי",הודה הגנב.
"יפה יצא לך עם המנעול",הודה אבי,"אולי תוכל לעזור לי עם פתיחת טיקי?"
"איבדתי את המפתח,אז לא יצא לי ליפתח אותו."
הגנב לקח את התיק של אבי,ובעזרת סיכה פתח את המנעול.
"עצל וואדיק על המנעול קפא הרוכסן",נזכרה אמא,הגנב לקח את מעילי ותיקן את הרוכסן.
פתאום עינייה של סבתא הבריקו.
"הבקרר שלנו מאוד רעשני,השכנים מתלוננים."
הגנב חיטט מאחורי המקרר,סיבב שם משהוא.
ופתאום המקרר הפסיק.
"הנה כך כוס",אמרה סבתא.
"בוא,תישב איתנו לישתות תה."
"והנה הפשטידות עם כרוב.
אוהב כאלה?"
"אוהב",ענה הגנב,"רק תיסתובבו,כאשר אני אגנות אותו.''
"אבל למה לגנוב אותם?"
הינו מופתעים.
"פשוט תקח."
"פשוט,אני לא בטוח שיצליח",אמר הגנב.
הוא הושיט את ידו אל הצלחת עם הפשטידות.
ידו רעדה,לא נשמנו,הגנב סגר את עיניו ו בסופו של דבר לקח את הפשטידה מהצחת.
כולנו מחאנו לו כפיים.
"הצלחתי!" שמח הגנב,בזמן אכילה של הפשטידה.
"נמצא!" שמח האב,כאשר מצא את דוח השנתי,בטיק.
"לא כואב!" צרחתי,בו זמנית נגעתי את הגרון שלי.
אני החלמתי,את אבא שלי החזירו לעבודתו.
בן אדם שבעבר היה שודד,היום מוחר פשטידות עם כרוב ליד רכבת התחתית,לא כאלה כמו של סבתא שלי,אבל בסדר,לאכול אפשר,אני בעצמי טעמתי.
История;вор
писатель;Сергей Махотин
перевод; Варвара Кустовская