|
Надувные
מתנפחים
יוליה סימבירסקי.
תרגום: אטל גראואר
התנין הזה מצא חן בעיני, כבר מזמן. הוא שכב ליד האוהל שבו נמכרו צעצועים מתנפחים, הוא צפה בנו בעת שסגר למחצה את עיניו הצהובות.לפעמים, המוכר התיישב על התנין כאשר הוא חובש בנדנה אדומה ועליה מצוירת גולגולת. האם הוא פיראט?..
אך, רציתי לספר על משהו אחר.
באוהל של הפיראט היו מאה צעצועים מתנפחים. יותר נכון, אני לא יודע כמה בדיוק, כי אף פעם לא ספרתי. אבל מאה- זה הרבה, והאוהל שלו היה מלא וגדוש עד הגג. כל יום איזשהם צעצועים נקנו והלכו לשחות יחד עם בעליהם החדשים. במקומם הפיראט סידר צעצועים אחרים, אחרי שניפח אותם בעזרת משאבה מיוחדת. פרפרים, גלגלי ים, חרציות, דולפינים, כרישים, צבים, סירות, לכולם נמצאו בעלים, ואילו התנין שכב לצד האוהל ואף אחד לא קנה אותו. ואחרי הכל, התנין היה בסדר גמור. ירוק. הייתי מבין אם הוא היה כחול או כתום. והפרצוף שלו לא היה רשע כלל, להפך, הוא נראה טוב לב ומזג. דמיינתי איזה נוח זה יהיה לחבק אותו עם הידיים , הרגליים ולשחות. במיוחד לאור העובדה, שתנינים אוהבים מים, בזה אני בטוח.
והנה חוסר-הצדק הזה, 3 חיפושיות-משה-רבנו,יבשתיות , התיזו ושחו בגלים ואילו התנין שכב על החוף. הפיראט אפילו לא חשב לקלח אותו במים, הרי שהיה יכול...
באופן כללי, הלכתי סחור וסחור סביב התנין הזה, בזמן שהפיראט שאל אותי:
" ילד, מה לך? "
אזרתי אומץ ושאלתי:
" יש לך רק תנין אחד?"
"אחד".
"ואני יכול יכול להסתכל עליו מקרוב?", התחלתי בעקיפין.
"תסתכל..." אמר הפיראט וחייך.
כרעתי, נקשתי על הלוע של התנין, ליטפתי את הגב החלק שלו. הוא הסתכל עלי והרגיש שהוא ממש רוצה להיות שלי. אבל כבר אמרתי לאמא שאני לא שוחה עם צעצועים מתנפחים. אבל לא יכולתי להשאיר אותו. החלטתי נחרצות, שאציל אותו. אם אף אחד לא קונה אותו, אז אני אקנה. ולאחר מכן, אשכנע את אמא.
"כמה עולה התנין?" שאלתי בקול החלטי ושיהקתי.
הפיראט הסתובב . בזמן שהוא מנפח בעזרת המשאבה חילזון חדש:
"התנין לא עולה דבר. גבריאליק לא למכירה."
"למה?" שיהקתי.
"הוא החבר האמיתי שלי...".
יוליה סימבירסקי.
תרגום: אטל גראואר
התנין הזה מצא חן בעיני, כבר מזמן. הוא שכב ליד האוהל שבו נמכרו צעצועים מתנפחים, הוא צפה בנו בעת שסגר למחצה את עיניו הצהובות.לפעמים, המוכר התיישב על התנין כאשר הוא חובש בנדנה אדומה ועליה מצוירת גולגולת. האם הוא פיראט?..
אך, רציתי לספר על משהו אחר.
באוהל של הפיראט היו מאה צעצועים מתנפחים. יותר נכון, אני לא יודע כמה בדיוק, כי אף פעם לא ספרתי. אבל מאה- זה הרבה, והאוהל שלו היה מלא וגדוש עד הגג. כל יום איזשהם צעצועים נקנו והלכו לשחות יחד עם בעליהם החדשים. במקומם הפיראט סידר צעצועים אחרים, אחרי שניפח אותם בעזרת משאבה מיוחדת. פרפרים, גלגלי ים, חרציות, דולפינים, כרישים, צבים, סירות, לכולם נמצאו בעלים, ואילו התנין שכב לצד האוהל ואף אחד לא קנה אותו. ואחרי הכל, התנין היה בסדר גמור. ירוק. הייתי מבין אם הוא היה כחול או כתום. והפרצוף שלו לא היה רשע כלל, להפך, הוא נראה טוב לב ומזג. דמיינתי איזה נוח זה יהיה לחבק אותו עם הידיים , הרגליים ולשחות. במיוחד לאור העובדה, שתנינים אוהבים מים, בזה אני בטוח.
והנה חוסר-הצדק הזה, 3 חיפושיות-משה-רבנו,יבשתיות , התיזו ושחו בגלים ואילו התנין שכב על החוף. הפיראט אפילו לא חשב לקלח אותו במים, הרי שהיה יכול...
באופן כללי, הלכתי סחור וסחור סביב התנין הזה, בזמן שהפיראט שאל אותי:
" ילד, מה לך? "
אזרתי אומץ ושאלתי:
" יש לך רק תנין אחד?"
"אחד".
"ואני יכול יכול להסתכל עליו מקרוב?", התחלתי בעקיפין.
"תסתכל..." אמר הפיראט וחייך.
כרעתי, נקשתי על הלוע של התנין, ליטפתי את הגב החלק שלו. הוא הסתכל עלי והרגיש שהוא ממש רוצה להיות שלי. אבל כבר אמרתי לאמא שאני לא שוחה עם צעצועים מתנפחים. אבל לא יכולתי להשאיר אותו. החלטתי נחרצות, שאציל אותו. אם אף אחד לא קונה אותו, אז אני אקנה. ולאחר מכן, אשכנע את אמא.
"כמה עולה התנין?" שאלתי בקול החלטי ושיהקתי.
הפיראט הסתובב . בזמן שהוא מנפח בעזרת המשאבה חילזון חדש:
"התנין לא עולה דבר. גבריאליק לא למכירה."
"למה?" שיהקתי.
"הוא החבר האמיתי שלי...".
